קוּם הִנָּשֵׂא בָרוּךְ, וּרְאֵה אֵיכָכָה

אֶל חָכְמָתְךָ עָרוּךְ שָׂכָר עַל יֶתֶר;

קוּם הִנָּשֵׂא בָרוּךְ וּלְקַח הַכֶּתֶר,

כִּי מִמּוֹעֵד אָרוּךְ שָׁמַר אֹתָכָה.

קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה; הָעָם עַל כָּכָה

הֵעִירוּ כִנּוֹרָם, הִכּוּ הַיֶּתֶר;

לָמָה תֵבוֹשׁ, לָמָה תֵשֵׁב בַּסֵּתֶר?

קוּם הִנָּשֵׂא, כִּי הַקִּנְאָה שָׁכָכָה.

אַתָּה עַתָּה אֵפוֹא יוֹמָם וָלַיִל

לֵב לַחָכְמוֹת תָּשִׁית, תִּשְׁקֹד בָּהֵנָּה

לִגְזוֹר אִמְרֵי מָזוֹר וּלְהוֹסִיף חַיִל.

אוֹ אָז! אָז יִכָּנַע גֵּאוּת הָרֶצַח,

יַשְׁלִיךְ אֶת הַמַּגָּל, יָדָיו תִּרְפֶּינָה,

כִּי עוֹד בִּמְעַט מִזְעָר יֹאבַד לָנֶצַח.