שִׁיר עַמִּי שֶׁשָּׁכַח

כָּעֵת צוֹעֲקִים לוֹ לְהַמְשִׁיךְ הַחֲלוֹם,

כְּאִלּוּ לֹא צָמְאוּ עַפְעַפָּיו לְהֶסְגֵּר.

יָדַעְתִּי חָתָן שָׁבַר כּוֹס לֹא בִּשְׁבִיל לְהַדְבִּיק חֲזָרָה

תִּהְיֶה מְצִיאוּתִי

לִפְעָמִים שֶׁבֶר הוּא בְּנִיָּה חֲדָשָׁה.

הִנֵּה הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה שֶׁל אִי הַוַּדָּאוּת.

עוֹד קוֹרֵאת לוֹ לָרוּחַ

אִי שְׁלֵמוּת הַסֶּלַע קוֹרֵאת לָרוּחַ רַק

אַחַר כָּךְ חוֹל קוֹרֵא לִיסוֹדוֹת גַּעְגּוּעָיו

הֵן גַּם הָעִוְּרִים יוֹדְעִים

שֶׁפְּנֵי הַדּוֹר כְּבָר לֹא כִּפְנֵי כַּלְבָּם. אוֹמְרִים:

הַמְּבַקְּשִׁים לְבַיֵּת יוֹנָה תָּמִיד מוֹרְטִים 

נוֹצָה מִכְּנָפָהּ.

חָשַׁבְתִּי אֶרֶץ נָבֹא. נִבֵּא

דּוֹאִים כַּדְּרוֹר מִתּוֹלְדוֹת יָמִים שְׁבוּרִים.

חֲלוֹמוֹת יִהְיוּ כִּסְלָעִים שֶׁל מֹשֶׁה.

אוּלַי לֹא רַכָּה פְּרוּדַת הָאַהֲבָה

פְּרֵדָה, פְּתִיתֵי דְּמָעוֹת לִרְבָבָה

כַּמָּה קָשָׁה הִיא.

הֵן אִם זֶה אוֹתוֹ הַשֶּׁבֶר אָז אֵיפֹה הַמַּיִם.