סַבְתָּא טוֹבָה, אֵם אָבִי, לְיַד הַשְּׁקֵדִּיָּה הַמָּרָה

בְּמֵי נֶפְתּוֹחַ, גַּבָּהּ אֶל הַשֶׁמֶשׁ,

מְקַלֶּפֶת תַּרְמִילֵי אֲפוּנָה בָּאֲוִיר יְרוּשָׁלַיִם.

בְּעֵת מְסַפֶּרֶת בִּדְבַר “סְלַת יִצְחָק”¹ בְּבַּגְדָד, 

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ

מַשְׁמִיטוֹת אֲפוּנִים פְּרוּמִים לַקַּרְקַע:

סָבָתְךָ סָלִימָה, אֵם אִמְךָ, דָבְקָה בְּאִישָׁהּ

כְּאָפְקֵי גֵו יָם הַנִמְזָג אֶל כַּפּוֹת שָׁמַיִם.

עַד כִּי רָאוּ אֲנָשִׁים

סַבְתָּא סָלִימָה נִסְפְּתָה בָּאֵשׁ. יְמֵי פְּטִירָה לֹא נִכְתְּבוּ אָז

בִּתְּעוּדָה רִשְׁמִית שֶׁל שִׁלְטוֹן.

פְּרָטִית הָיְתָה

וּלְאִמְּךָ לֹא נוֹתְרָה עֵת יְעוּדָה לִבְכִי, בְּלִי

זְמַן לְהֵאָחֵז, לְהַדְלִיק בּוֹ בְּגוּף שָׁלֵו אֶת הָעֵת הַיְּעוּדָה.

סַבְתָּא טוֹבָה, הַרְשִׁי לִי לִמְסֹר לָךְ דָּ"שׁ עִם שִׁיר

הֲרֵי אַתְּ שְׂמֵחָה לִהְיוֹת כָּאן,

מַפְנָה גַּב בְּתוֹךְ הַר הַמְּנוּחוֹת.

בַּבַּיִת אַבָּא כָּל פּוּרִים מִתְקַדֵּר:

בְּפוּרִים סַבְתָּא נִפְרְמָה מִן הָעוֹלָם,

בְּגוּף נִגָּף בְּגוּף הִיא

מְאַחָה עֲפַר אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל.

אִמָּא כָּל הַשָּׁנָה מִתְבּוֹנֶנֶת בִּבְעֵרַת הַפְּתִילָה

עָבַרְנוּ מִן הָעִיר לַכְּפָר, קָנָה אַבָּא כִּירַיִם שֶׁל גַּז

אַרְבַּע לֶהָבוֹת בְּלִי חוּט מִתְכַּלֶּה

נִכְנֶסֶת שַׁבָּת. בְּדָלֶת אַמּוֹת נִדְמֶה שָׁלוֹם עַל יִשְֹרָאֵל.