הַלַּיְלָה מְלֹא הִרְהוּרָיו 

מָלֵא זְמַן מִתְפַּתֵּל כְּבַצִּינוֹק

מִי יִשְׁמַע הָאוֹר הַמְדֻכְדָךְ

אֶת הַצֵּל שִׁמְעִי צוֹעֵד לְהַעֲלִים

אוֹתָךְ הָאֲפֵלָה:

מִכָּל שַׁלֶּכֶת בָּרָאת צִפּוֹר לוּ

מִכָּל צִפּוֹר נְדִידָה לְשִׁיר

אֲשֶׁר יָשִׁיב לָךְ אֶת נַפְשֵׁךְ

אֲשֶׁר יִטְרוֹף טוֹרֵף

אִם תַנִּיחִי לְהִתְרַפֵּק עַל הָאָבָק

הַנִּיחִי לוֹ לָלֹק, לַצִּבּוּר צוּרָה

הִנֵּה מַכִּים בָּךְ שָׁרְשֵׁי בְּרִיחָה

מִי יָדַע שֶׁנַּגִּיעַ כֹּה מַהֵר לְהִתְנַתְקוּת

מִי יָדַע שֶׁנְּהִי כֵּן – חֲרוּזִים שְׁבוּרִים

לְמַעַן הַשֵּׁם, לְמַעַן הַיְלָדִים

לְמַעַן אֵלֶּה שֶׁיִּוַּלְדוּ

בְּאֵין אַךְ עַרְעָר לְזַמֵּר שִׁיר עֶרֶשׂ

הֵן תִּינוֹקוֹת הָאוֹר עֻמְעֲמוּ בְּיַד אֶרֶס

יָצְאָה בַּת קוֹל, בְּבֵרוּר אָמְרָה:

הַתָּמָר שֶׁאֲכַלְתֶּם רַק הַיּוֹם

גַּלְעִינוֹ בְּכִיסִי¹.