הַבֵּט עַל סְבִיבוֹתֶיךָ – זֶה בַּכֹּל.

     וְרַק אֶחָד אֶת הַנְּפִילָה הַזֹּאת

         בְּרֹךְ אֵין קֵץ אֶל תּוֹךְ יָדוֹ יִטֹּל;

(ר.מ רילקה, סתו)

רַק אֶחָד.

אוֹר רַךְ וְחִוֵּר נוֹפֵל בִּקְצֵה

הָעוֹנָה הַמְּיַגַּעַת. בַּמַּאֲמָץ לְהָנֵץ הַשָּׁרָשִׁים

יוֹנְקִים תַּחְתִּיּוֹת. פְּנֵיהֶם מִתְעַוְּתוֹת מִמּוּעָקָה. נִים נִים

נֶאֱחַז בַּפֵּרוּרִים שֶׁעוֹד לַחוּת בָּם נֶאֱנַחַת.

רַק אֶחָד. הֵנָּה, כְּבָר

הוֹשִׁיט יָדוֹ לָקַחַת.

אֵיזֶה כֹּחַ, מִן כָּל-בִּרְכָתָא, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר מוּלוֹ?

אֵינִי נִפְחָד כְּשֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה כֹּחַ יֵשׁ.

– – – נִמְשֶׁכֶת הַדֶּרֶךְ. לְכָל אֶבֶן מַסְבִּיר אֲנִי 

פְּנֵי נֶגֶף,

מֻכָּרוֹת הֵן לִי כָּל כָּךְ בַּפִּתּוּלִים,

כַּסְּתָו שֶׁחוֹלֵף כָּאן, מִשְׁתָּאֶה:

הַיָּד מִתְאַגְרֶפֶת. כּוֹרֶה,

– – – נֶאֱנָק עַד דַּק. עוֹקֵב.

נִצָּב בַּתַּחֲנָה.

רַק אַתְּ, בְּאוֹסְפֵךְ אוֹתִי, אִם תַּאַסְפִי,

אֶל חֵיקֵךְ חִפְנִי אוֹתִי. יוֹרֵד אֵלַי חֻמֵּךְ, צָלוּל, טַלִּיתִי,

תֵּדְעִי מָה הִשְׁתַּנָּה.