שֶׁקֶט בַּחוּץ. עָבֶה.

בַּבַּיִת יֵשׁ חֹם נָכוֹן.

פֵּרוֹת בַּמְּקָרֵר

צִרְצָרִים בַּזְּמַן

פְּרִי עִם עִקְּבוֹת שִׁנַּיִם. שֶׁקֶט עָבֶה. וְלֹא חָשׁוּב לְךָ עוֹד

הֵיכָן שׁוּרַת הַשִּׁיר נִשְׁבֶּרֶת. חָשׁוּב לְךָ הֵיכָן מִתְאַחֶה הָאָדָם

וּכְמוֹ הַכֹּל נָכוֹן וּמְדֻיָּק וְכָל כְּלִי תִּקְשֹׁרֶת

מָלֵא תֵּרוּצִים כְּמוֹ הַמֵּת הַמָּלֵא רִמָּה –

רוֹחֵשׁ חַיִּים…

הֵן הַדְּגָנִים שֶׁהִצְהִיבוּ וּבְשֵׁלִים בַּשָּׂדוֹת

לֹא מִן הָעוֹלָם הַקּוֹדֵר, לֹא מִגַּסּוּת הַזְּמַן! שֶׁקֶט מַחְרִיד.

לֹא הַכֹּל יָדוּעַ לִי. נִרְדָּם.

מְאַחֶה. אֶת עַפְעַף הַשָּׁמַיִם

עַל עֲנָנָה שְׁחֹרָה רוֹכֵס.

מִי יִהְיֶה אִתִּי.