לִפְעָמִים רוֹצֶה לִתְפֹּס

אֶת הַיָּד

וּלְהָנִיחַ לְתוֹכָהּ

חֹפֶן וָרֹד שֶׁל זְמַן 

שֶׁלָּכַדְתִּי

וְלִפְרֹט בּוֹ בְּעֶשְׂרִים

אֶצְבְּעוֹתַי.

לִהְיוֹת אוֹתוֹ 

לְנֶצַח נְצָחִים

אֵין סוֹפִי וְאָחִיד

בְּשָׂדֶה צָהֹב שֶׁל חִטִּים

וְלֹא לְהַפְסִיד

אֲפִלּוּ אֶת חִיּוּנִיּוּתָם הָרַכָּה

שֶׁל מִסְפַּר פְּרָחִים

מְקֻבָּצִים.

חֹפֶן פֹּה,

חֹפֶן שָׁם

בְּאוֹתוֹ שָׂדֶה אֵין סוֹפִי

כְּמוֹ דְּבָרִים הַנִּרְאִים

לִכְאוֹרָה תְּפֵלִים

וְהֵם הַכֹּל.

וְהַזְּמַן בְּיָדִי

לְהָכִין אֶת עַצְמִי

אֲנִי הוֹלֵךְ עַכְשָׁו

לִטֹּל יָדַיִם. 

תשל"ד