תְּפִלָּתִי, אֵם־כָּל־חַי לְפָנַיִךְ

מַלְכַּת הָרָקִיעַ וּבוֹרְאָה כָּל חַי.

תְּנִי לִי טֹהַר־אוֹרָם שֶׁל קְטַנֵּי־יְצוּרַיִךְ,

שֶׁאוֹצַר לְשׁוֹנָם רַק אוֹת יְחִידָה.

חַיּוֹת בְּלִי נְשָׁמָה, פְּשׁוּטֵי צוּרָה וְתֹאַר,

שֶׁאֵין בָּהֶן חָכְמַת חָתוּל בְּזוּיָה,

וְלֹא הָגוּת־יַנְשׁוּף כּוֹזֶבֶת

וְלֹא כִּשָּׁרוֹן פָּסוּל כְּשֶׁל הַסּוּס.

הַלָּלוּ יֹאהֲבוּ בְּלֹא עֵינַיִם

אַךְ בִּתְחוּשָׁה לָאֵינְסוֹף הַלֻּלְיָנִי,

וְהֵם מִתְקַהֲלִים גַּלִּים־גַּלִּים

לִהְיוֹת שָׁלָל לְצִפֳּרֵי הַטֶּרֶף.

וּמָה אֶדְרשׁ מִמֶּךָּ? רַק מִדַּת הַגֹּדֶל,

אֲשֶׁר לַפִּרְחָחִים שְׁטוּחֵי־הַגּוּף

לְבַל אֶתְנֵם לְפֶגַע וּמִרְמָס

תַּחַת תְּמִימוּתָהּ הָאַכְזָרִית שֶׁל נַעַל.

מֵאֵין בִּינָה לָדַעַת אֶת נַפְשָׁם,

לֹא יִמָּצֵא אֶחָד שֶׁיְּקוֹנֵן עַל נֶפֶשׁ

אַלְפֵי הָרְבָבָה מֵתִים שׁוֹכְנֵי עָפָר,

שֶׁבְּכִכַּר הַשּׁוּק הַמְאֻכְלֶסֶת

רָאשֵׁי בְּצָלִים עֲרוּפִים וְשֶׁמֶשׁ

צְהֻבָּה קְרוּצָה מִדָּגִים מְעוּכִים.

אַתְּ, אִמֵּנוּ, נוֹרָאָה לָנֶצַח,

אַתְּ, לִוְיְתָנִית בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם,

אַתְּ, חוֹמֶדֶת, הֲלָצוֹת לָנֶצַח,

קְרוֹבָה לַעֲלֵי הַכַּרְפָּס הַמֻּרְעָל,

אַתְּ, הֲלֹא תֵּדְעִי, כִּי אָנֹכִי אָבִין

לִבְשָׂרָם שֶׁל קְטַנְטַנֵּי עוֹלָמֵנוּ.