עֶרֶב עֶרֶב, בַּת־הַמֶּלֶךְ

הַיְפֵה־פִיָּה יוֹצֵאת לָהּ

לְטַיֵּל עַל־יַד הָעָיִן,

שָׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים.

עֶרֶב עֶרֶב, עֶבֶד־עֶלֶם

דֹּם עוֹמֵד עַל־יַד הָעָיִן,

שֵׁם הַמַּיִם בּוֹצְצִים;

עֶרֶב עֶרֶב דַּל מַרְאֵהוּ.

יוֹם אֶחָד נִגְּשָׁה בְּפֶתַע

הַנְּסִיכָה אֵלָיו: "הַגֵּד לִי,

מַה שִׁמְךָ, מֵאַיִן בָּאתָ,

אֵיזֶה עָם?" אָמַר הָעֶבֶד:

– שְׁמִי מֻחַמַּד, מוֹצָאִי הוּא

מִתֵּימָן, מִשֵּׁבֶט עַזְרָא,

אֵלֶּה עַזְרָא שֶׁיָּמוּתוּ,

עֵת יִשְׁגוּ בְּאַהֲבָה.