שָׁנִים גָּרַרְתִּי אֶת גּוּפִי.

מְסִלַּת הַחוֹל שָׁנִי צָבַעְתִּי.

הֵבֵאתִי פְּסִיעָתִי פְּצוּעָה.

חַיּוֹת־מִדְבָּר לֹא חֲבָשׁוּהָ.

מָה עוֹד, בִּתִּי?

תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי לַהַט הַקֶּרַח.

מִדְבָּר הִמְתִּין לְגֶשֶׁם –

לְצַמּוֹתַיִךְ טַל.

עַרְבַת־טְרָשִׁים, לֹא בֶּגֶד לָהּ, לֹא שִׂיחַ.

הַנֵּץ לֹא חָג עָלֶיהָ,

וְלֹא פּוֹלְחה יָעֵל.

מָה עוֹד, בִּתִּי?

לֹא הַחֶמְלָה תִּפְתַּח לָהּ יְאוֹרִים.

אַל יְגֻנַּב דָּבָר אֶל אֹזֶן חֲבֶרְתֵּךְ:

הֲיִמָּשֵׁל אָדָם כְּעֵץ לִמְדוּרָה?

הֲדִמְעָתוֹ דִּמְעָה שֶׁל צוֹר הִיא?

הַבְשַׂר עַצְמוֹ יֹאכַל כְּטֶרֶף?

מָה עוֹד, בִּתִּי?

מוֹתִי מַרְבַד אַבְנֵי־חֵן בּוֹעֲרוֹת.

עִם זֹאת, תּוּכְלִי גַּלּוֹת לָהּ:

אָבִי – אֶלֶף עֵינֵי רָקִיעַ מֵעָלָיו.

שִׁמְשׁוֹ אֵינָהּ שׁוֹקַעַת.

וְיֵש שָׂכָר לְפָעֳלוֹ.

עֱנוּת־תִּקְוָה שֶׁבְּקוֹלֵךְ, בִּתִּי!