צְלָלִים, צִלְלֵי עֶרֶב –

מָה אֶשְׂנָא אֶת הַצְּלָלִים!

לֹא נִקְרָאִים – וְהִנָּם,

בָּאִים – וְלֹא נִשְׁאָלִים.

לֹא יֵשׁ, לֹא אַיִן הֵמָּה,

לֹא חַיִּים וְלֹא מֵתִים,

וְעוֹשִׂים דַּרְכָּם חֶרֶשׁ…

מַה שְּׂנֵאתִים, הָהּ, מַה שְּׂנֵאתִים!

מִתְרַפְּסִים הֵם כַּעֲבָדִים,

וּבְכַפָּם מְאוּם לֹא דָבָק;

נוֹשְׁקִים חִנָּם נַעֲלִי,

וּמְלַקְּקִים הָאָבָק.

מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל – אָנִי!

וְצִלִּי סֶרַח עוֹדֵף,

לָמָּה לִי הַסֶּרַח,

כִּי אַחֲרַי בָּא וְרוֹדֵף?

לָמָּה בָא? מַה יַחְפֹּץ?

מַה יִּשְׁאַל זֶה הַסָּרַח?

פִּתְאֹם צָץ לִקְרָאתִי –

וְיָרֵט לִי הַדָּרֶךְ.

בִּי אִם תַּדֶּה אֶבֶן –

וָמַתִּי, וְאִם לֹא אָמֹת,

לְמִשְׁכָּב אֶפֹּל; וְצִלִּי –

רְמַסְתִּיו, הָלֹךְ וְרָמֹס,

הָלֹךְ וְהַכֵּה עַל פָּנָיו,

הַכֵּה וְרַקֵּעַ,

וְהוּא – הוּא תָם, מִתַּמֵּם,

אַחֲרַי יִתְנוֹעֵעַ…

עִם עֶרֶב בָּא אֶל קִרְבִּי;

שָׁתִיתִי כוֹס עֲרָפֶל –

וָאֱהִי צֵל עִם צְלָלִים

וָאֶשְׁפַּל עִם כָּל שָׁפָל.