לזְאֵב גְּרִיס
בַּקַּיִץ שֶׁל שִׁבְעִים וְתֵשַׁע,
בְּסֵתֶר צֵל, עַל מַדְרֵגָה בִּרְחוֹב
הַשּׁוּק, בְּתוֹךְ חֲנוּת שֶׁל עַרְבִי נוֹצְרִי,
כְּשֶׁיָּדַי מְמַשְׁמְשׁוֹת הִלַּת שַׂעֲרוֹתָיו
שֶׁל אִיקוֹנִין גָּלוּף –
בָּקַע פִּתְאֹם קוֹלוֹ מַרְעִיד,
קַרְיָן צָעִיר הִפְצִיר, חִנֵּן: מַהֵר, מִי שֶׁיָּכוֹל,
מִי שֶׁקָּרוֹב, שֶׁיָּרוּץ אֶל מִגְדַּל
הַכְּנֵסִיָּה שֶׁל הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ –
בַּחֲרָכִים נִתַּן לְזַהוֹתָהּ:
עוֹטָה שְׁחֹרִים כֻּלָּהּ וּשְׂעָרָהּ בָּהִיר,
וּמְכוֹנִיתָהּ עוֹדָהּ פּוֹעֶמֶת מִתַּחְתָּהּ.
וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי – בְּאִחוּר – עִם מֻזְעֲקֵי הַצָּלָתָהּ,
נוֹתְנֵי יָדַיִם, הָרַדְיוֹ מְצַעֵק,
וְכָל הָעִיר קוֹפְאָה, עוֹצֶרֶת נְשִׁימָה –
הִיא כְּבָר שָׁכְבָה, מוּטֶלֶת בַּכִּכָּר:
חַפָּה, יָפָה, וַעֲטוּפָה בַּזֹּהַר
הַמֵּאִיר שֶׁל אִיקוֹנִין סָדוּק.
אביב, 1996