למֵאִיר אַיילִי

וְהוּא חָזַר, חָזַר כְּמוֹ זָר.

וּכְשֶׁחָזַר, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא

זָכַר, כִּי בִּשְׁבִילוֹ הַכֹּל הֻזַּר:

הַבַּיִת, הֶחָצֵר, הַשְּׁבִיל הַצַּר.

וְזִכְרוֹנָם חָתַךְ בְּתוֹך לִבּוֹ,

גָּזַר, וְהוּא שֶׁשָּׂרַד, וְהֻחַן,

חָזַר; וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּע עוֹד שָׁם

שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח דָּבָר, אֲפִלּוּ שֶׁיֻּזַּר:

מִשְׁעוֹל עָפָר, וּשְׂדֵה הַבָּר וּתְעָלַת

הַגְּבוּל, וְעֵץ לִימוֹן, פִּרְיוֹ הַמַּר.

הוּא חָשׁ שֶׁהֶעְדְּרוֹ כְּמוֹ נִגְזָר:

לַחֲזֹר לְבַסּוֹף, לַחֲזֹר כְּמוֹ זָר

עִם זִכָּרוֹן אָפֵל שֶׁלֹּא נִזָּר,

וְחוּט נִפְרָם שֶׁל גַּעְגּוּעַ חָם

שֶׁלְּעוֹלָם כְּבָר לֹא יֻשְׁזַר.

סתו, 1996