לְנֶכְדִּי, לְאָסָף

בַּבִּקּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי, לְגַמְרֵי

לְבַדִּי, בְּתֵל אָבִיב, צָרְחוּ

הַחַיּוֹת כָּל הַלַּיְלָה, מַמָּשׁ

מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת שֶׁל דּוֹדָתִי,

שֶׁמֵּעַל לְגַן הַחַיּוֹת הַיָּשָׁן.

וַאֲנִי כָּבַשְׁתִּי פַּחְדִּי עַד

הַבֹּקֶר, עַד שֶׁבֶּן דּוֹדָתִי

הִתְגָּרָה בִּי לְיַד הַשֻּׁלְחָן:

מַפְחִיד, נָכוֹן? אֲבָל אֲנַחְנוּ

רְגִילִים כְּבָר לְכָל הַשְּׁאָגוֹת.

וַאֲנִי, בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה, יִלַּלְתִּי

אֵלָיו לְפֶתַע כְּמוֹ תַּן כַּפְרִי

מִן הַפַּרְדֵּס, עַד שֶׁנִּרְעֲדוּ

כְּלֵי הַקְּרִיסְטַל שֶׁלּוֹ, שֶׁמִּמּוּלִי.