הָרַעַד הַזֶּה שֶׁבְּיָדַי
כְּבָר מְאַיֵּם לַחֲזֹר:
כָּל הַלַּיְלָה שׁוּב עָסַקְתִּי
בְּחִלּוּץ הַחֲבֵרִים שֶׁנִּתְקְעוּ
בַּמַּאֲרָב. נָשָׂאתִי אֶת לֵייזֶר,
דָּחַפְתִּי אֶת עָמוֹס, גַּם
רַצְתִּי וְצָעַקְתִּי. הִתְלַהַמְתִּי.
עַד שֶׁיָּדִי חָזְרָה לִרְעֹד
וְהֵם נוֹתְרוּ עַל הַמִּדְרוֹן:
מֻפְקְרֵי תָּמִיד שֶׁל סִיּוּטַי.
חורף, 1998