אֵיךְ אֲנִי מַשְׁלִים אֶת שִׁירָתִי? כּוֹלֵא

אוֹתָהּ בְּסַד קָצָר וּמְתֻמָּן שׁוּרוֹת:

אַנְ’לֹא שׁוֹחֵט אֶת הַזָּהָ"ב, וְלֹא עוֹשֶׂה

שׁוּם אַהֲבָ"ה; וְלֹא שׁוֹבֵר צְלָעוֹת וְלֹא

מַקְבִּיל מַכּוֹת. אֲנִי מַרְחִיק מִסְתַּבְּרָאוֹת,

בּוֹעֵט בַּאִפְּכָאוֹת שֶנִּטְפָּלוֹת אֶל הָרְחֵלוֹת

שֶׁלִּי, שֶׁמִּתְיַחֲמוֹת בַּמִּכְלָאוֹת כָּל הַלֵּילוֹת.

מַבְרִיחַ אֶת הַשַּׁעַר, הַגָּדֵר, וּמֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

שׁוֹמֵעַ אֶת הַמַּיִם: גּוֹלְשִׁים מִן הַשְּׁקָתוֹת,

מֵעַל סַדִּים, וּבֵין שׁוּרוֹת, מִתַּחַת לַגְּדֵרוֹת.