לפַּצִ’י

גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת שֻׁתָּף

בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, וְעִמָּכֶם

לָשִׁיר לָהּ הִימְנוֹנוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל

בֵּין מִקְהֲלוֹת אִלְּמֶיהָ;

וְיַחַד לְהַקִּיף אֶת חוֹמָתָהּ

בְּצַעֲדַת הָדָר בֵּינוֹת פִּסְּחֶיהָ.

אֲנִי זַכַּאי לִהְיוֹת שֻׁתָּף, הֲלֹא

אֶת זַעַם נְעוּרַי שָׁפַכְתִּי עָלֶיהָ:

קְטָטוֹת עִם חֲרֵדִים וְסִיּוּרֵי לֵילוֹת

בְּצֵל גְּדֵרוֹת, צְלִיפוֹת מֵחֲרַכֶּיהָ.

חַכּוּ, אַל תְּסַיְּמוּ בִּלְעָדַי, כְּבָר

קָנִיתִי סַנְדָּלִים גַּסִּים וּכְלֵי לָבָן

לִפְרֹחַ עִמָּכֶם בְּמַעֲלֵה הַמִּגְדָּלִים,

בְּטֶרֶם אֶתְרַסֵק בַּכִּכָּרוֹת

וְאֶכָּתֵשׁ כְּמוֹכֶם בָּאֲבָנֶיהָ,

נִפְרָר עַד דַּק

חוֹמֵד אֲבַק קְדוֹשֶׁיהָ.