לְאִמָּא

יֶלֶד הָיִיתִי לְאָבִי כְּשֶׁשִּׁלַּח אוֹתִי

בִּשְׂדֵה אַסְפֶּסֶת תִּלְתָּנִית, רָץ

וְיָחֵף עַל אֲדָמָה סְדוּקָה,

בָּהוּל לִמְצֹא וּלְהָבִיא אֵלָיו

צֶמַח מְיֻחָד וּמְחֻמַּשׁ עָלִים.

עַד הַיּוֹם אֲנִי זוֹכֵר:

אוֹקְטוֹבֶּר צַח וּסְתָו שָׁקוּף

דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת בְּתוֹךְ

גּוּשִׁים רַכִּים שֶׁל דְּבַשׁ סָגֹל.

אֲנִי חָלַפְתִּי עַל פָּנָיו – אֲבָל

הַזְּמַן נִצַּח אוֹתִי, וְכָךְ

עוֹמֵד עַל הַחוֹמָה הַנְּמוּכָה

בְּצֵל הַמַּצֵּבוֹת הַוָּתִיקוֹת

אֲנִי קוֹרֵא אֵלָיו מַמָּשׁ כְּמוֹ אָז:

אַבָּא, נֵצַח, מֶתֶק הָאַסְפֶּסֶת.

יֶלֶד הָיִיתִי וְרַגְלִי פְּצוּעָה, אַךְ

בְּיָדִי הַפֶּלֶא הַבּוֹטַנִּי: צֶמַח מְחֻמָּשׁ

וְצַעַר שֶׁאֵין לוֹ נִחוּמִים.