לְזֵכֶר מְשׁוֹרֵר יְהוּדִי

הוּא לִא נִסֵּר אֶת סוֹרְגָיו

וְאֶת כְּלוּבוֹ נָשָׂא עָלָיו:

יָמִים, לֵילוֹת, שָׁנִים, יוֹבֵל,

וּכְשֶׁקָּרַץ אֵלָיו בְּרַק הַמַּיִם,

פִּתּוּ אוֹתוֹ אַדְווֹת קַלּוֹת וּנְעִימוֹת,

מִשְׁקֹלֶת מַכְבִּידָה מָשְׁכָה אוֹתוֹ לַתְּהוֹם.

הוּא לֹא גִּדֵּף וְלֹא קִלֵּל

פָּשׁוּט שָׁקַע וְהִתְמַסֵּר אֶל

הַנָּהָר: קֵיצִי, אָדִישׁ, גּוֹיִי,

כָּל כָּךְ רָחוֹק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הוּא לֹא שׁוֹרֵר וְלֹא מִלֵּל,

שְׂפָתוֹ נָטְשָׁה אוֹתוֹ בְּתוֹךְ בּוּעוֹת

רֵיקוֹת, רַכּוֹת, מִסְתַּחְרְרוֹת.

גְּרוֹנוֹ נִסְתַּם בַּמַּיִם, וְהוּא

נֶחְנַק, נִשְׁתַּק, הֻתְמַר

וְצָף, בְּלִי פֶּה וּבְלִי לָשׁוֹן:

הִמְהוּם קִצְבִּי עָלָה מִמֶּנּוּ,

רַגְלָיו הַנְּפוּחוֹת רָקְעוּ,

וּבְיַדוֹ רָעַד כְּמוֹ מְתוֹפֵף.

קיץ, 1995