גַּם הַבֹּקֶר קַמְתִּי מְבֹעָת:

הָעִבְרִית שֶׁלִּי, רֵאשִׁית אוֹנִי

הַמְתוּקָה בְּפִי, וּשְׁאֶרִית

גַּחֶלֶת הַצּוֹרֶבֶת, מְרִירָתִי,

טוֹבַעַת לְעֵינַי אוֹבֶדֶת,

שׁוֹקְעָה, וּמַיִם יְכַסּוּהָ.

אֲנִי נֶחֱרָד, נִרְעַד מִפַּחַד

מְחַרְחֵר, וּשְׁטוּף זֵעָה קָרָה

אֲנִי שׁוֹאֵל: עַד כָּאן? וְדַי?

וְשׁוּב לְהִזָּרוֹת בָּבֶלָה?

וְשׁוּב לַחֲזֹר עִם אֲרָמִית?

וּכְמוֹ אִלֵּם, נוֹקֵם בַּחֲמָתוֹ

אֲנִי קוֹרֵעַ אֶת הַנְּיָר,

צוֹלֵל אַחֲרֶיהָ וְיוֹרֵד.