לְזֵכֶר שַׁעְיָה כֹּהֵן

עֶשְׂרִים שָׁנָה חָלְפוּ

מִלֵּיל הַמַּאֲרָב הַהוּא

שֶׁלֹּא נָפַל לְתוֹךְ הַשִׁכְחָה.

בַּמִּדְרוֹן הַקִּדְמִי שֶׁל הַתֵּל

נָחַת עֲרָפֶל שֶׁל מָוֶת

שֶׁנָּסֹג לְאִטּוֹ עִם אוֹר רִאשׁוֹן.

הֵם יָרְדוּ מֵהַזַּחְלָ’ם רַק לְרֶגַע:

לְהַשְׁתִּין;

וְלִפְתֹּחַ קֻפְסַת שִׁמּוּרִים.

נָכוֹן, הֵם טָעוּ, אֲבָל

יוֹתֵר מִדַּי שָׁעוֹת הֵם לָחֲמוּ

וְרַגְלֵיהֶם רוּתְכוּ לְרִצְפַּת הַפְּלָדָה.

אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה

אֲנִי רוֹכֵן עֲלֵיהֶם

וְעוֹטֵף אוֹתָם בַּדַּפִּים

הָרַחוּמִים וְחַנּוּנִים,

שֶׁאֲנִי עוֹקֵר וְתוֹלֵשׁ

מִדּוּ"חַ אַגְרַנַט הֶחָסוּי.

סתו, 1993