לוגו
היָּד הַפְּתוּחָה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כבר בנעוריו היה ניכר, שזה צומח פרי־הלולים. מנערים קטנים היה מוציא בערמה את הלחם המרוח חמאה, אצל נערים גדולים היה תולש את הכפתורים מהתרמילים, בשעה שהיו תלויים בחדר על גבי הקיר והיה מחליפם בסוכריות. חוץ מזה היה מטבעו לענות חתולים חפים מפשע, עזים, מלמדים, תרנגולים, עוזרי־מלמדים וכו'.

טענה אליו אמו:

– ילדי מחמדי, ראה מה שאתה עושה! הרי אתה משחיר את פני אבא־אמא! מוטב שתהיה נער טוב, ואל תפגע באיש, היה טוב־לבב, והעיקר שתהיה לך יד פתוחה!

ואביו גם הוא טכס לו עצה: תהא ידך פתוחה ליהודים וייטב לך!

עברו שנים. החברה־מאן הקטן גדל ו – פלאי פלאים! כל שאר העצות שנתנו לו אבא־אמא בילדותו שכח, ורק את העצה לפתוח את ידו לא שכח.

בנורפולק־סטריט, כשהוא פושט יד פתוחה ומבקש נדבות.

*

מוסר ההשכל: עניות אינה חרפה אלא – פרנסה!