הַיֶּלֶד הָיָה בַּר־מַזָּל, הוּא יָצָא

מִיַּלְדוּתוֹ בְּלִי פֶּגַע וְחִבֵּק עַצְמוֹ

כְּמוֹ עֵץ מִתְעַטֵּף בְּעֵצִיּוּתוֹ. לֹא

שָׁמַעְתִּי יֶלֶד אוֹמֵר, אֲנִי בָּעוֹלָם

וְהָעוֹלָם לֹא יוֹדֵעַ. יֶלֶד יוֹדֵעַ שֶׁ

נִמְלֵי הַבַּיִת אֵינָם כְּמוֹ נִמְלֵי הַשָּׂדֶה.

הוּא מִשְׁתַּהֶה עִם פִּרְחֵי הַדְּבַשׁ, עִם

כִּנּוֹרוֹת הַצִּפֳּרִים, עִם הַיֹּפִי הַמִּתְעַלֵּל.

הוּא מַטֶּה אֹזֶן אֶל גַּן הַחֲפָצִים מִסָּבִיב.

"אַתָּה לְבַד, הַבֹּקֶר בָּא, הַחַלְבָּנִים

מַרְעִישִׁים בְּכַדֵּיהֶם אֶת הָרְחוֹב¹"

כְּמוֹ בְּסֶרֶט (שֶׁל הָאַחִים כֹּהֵן)

אָבִי אֵינוֹ אוֹמֵר לִי, "זֶה

בְּסֵדֶר. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים

לָשֶׁבֶת פֹּה בַּחוּץ, לְיַד הַדֶּלֶת,

וְלִשְׁתּוֹת בִּירָה אִם בָּא לָנוּ".

שׁוֹתִים מַיִם לְמַלֵּא אֶת הֶחָסֵר,

לִגְבֹּר בַּצֵּל עַל הַקַּיִץ, מְפוֹרְרִים

סִפּוּרִים בְּלִי לִמְצֹא מוֹצָא.

הַחֹם מְסָרֵב לְהַרְפּוֹת וְנוֹגֵחַ אֶת

הַשָּׂדוֹת. אֲבַק אֱלוּל עָכוּר עוֹלֶה

וּמְכַסֶּה עַל הַשְּׁאֵלָה: כַּמָּה אַהֲבָה

הָאַהֲבָה יְכוֹלָה לְהָכִיל לְיַד דֶּלֶת?

אִם לֹא אֶתְעַשֵּׁת וְאֶכְתֹּב אֶת יִתְרַת

הַדְּבָרִים שֶׁבְּרֹאשִׁי, אֶשְׁכַּח אוֹתָם.

לֹא טוֹב לִי שֶׁאֶשְׁכַּח, לֹא טוֹב

לַדְּבָרִים שֶׁיּשָּׁכְחוּ מֵרֹאשִׁי. אֲנִי

רוֹצֶה לָדַעַת מַה נּוֹתַר בְּרֹאשִׁי,

בְּמוֹתַר חַיַּי. כָּל עוֹד אֲנִי כּוֹתֵב

אֲנִי פּוֹתֵר אֶת הַשִּׁכְחָה כְּזִכָּרוֹן.

עַכְשָׁו, לְאַט, תָּצִיף אוֹתִי הַשִּׁכְחָה

שֶׁלֹּא תָּעִיד עוֹד עַל דָּבָר. טוֹב

הָיָה לִי אִלּוּ הָיִיתִי מִתְנַעֵר

מֵרִבְצָהּ וּפוֹתֵר אֶת חִידוֹתַי הָאִלְּמוֹת,

אֶת הֵעָלְמוּתִי, אֶת אִי־הֱיוֹתִי

זָקֵן יָשֵׁן לְצִדִּי, בְּתוֹכִי. אֲנִי קָם

וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, שׁוֹמֵעַ

צְעָדִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים כְּמוֹ עַל

מַדְרֵגוֹת בַּד. הַכֹּל מִתְכַּסֶּה, לְאַט,

בְּבַד, הַכִּסֵּא, הַשֻּׁלְחָן, הָאָרוֹן, הַמִּטָּה,

הַשָּׁעוֹן עַל הַקִּיר, הַנַּעֲלַיִם, הַסְּפָרִים.

אִם אֶמְשֹׁךְ אֶת הַסָּדִין אֶגְרֹר אֶת הַמִּטָּה

אַחֲרָיו וְאַחֲרֶיהָ אֶת הָרִצְפָּה, אֶת

כָּל הַחֶדֶר. אֲנִי חַיָּב לְהוֹצִיא עַצְמִי

מִכָּאן, אֵינִי מֵעֵז לְהִתְעוֹרֵר. בְּכִיּוֹר

הַבַּד מְטַפְטְפוֹת טִפּוֹת בַּד. אֲנִי יוֹדֵעַ

(עִם טְרִיקַת דֶּלֶת מֵעַל הַתִּקְרָה) אֵין

כֹּחַ בָּעוֹלָם הַיָּכוֹל לְשַׁנּוֹת

יוֹשֵׁב בָּרַכֶּבֶת הַמְּהִירָה הַטָּסָה אֶל

מָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַהוּ

וְלָמָּה אֲנִי נוֹסֵעַ אֵלָיו. אִם אֶמְשֹׁךְ

בְּיָדִית הַבְּלִימָה, אֵעָנֵשׁ. בְּלִי עֹנֶשׁ

זֶה, שֶׁהוּא קְנָס אוֹ תַּשְׁלוּם עֲבוּר

נְסִיעָתִי, לֹא אוּכַל לַעֲצֹר וְלָרֶדֶת

מִן הָרַכֶּבֶת שֶׁמְּהִירוּתָהּ הוֹלֶכֶת

וּגְדֵלָה. עָלַי לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַחְלִיט

לְהוֹשִׁיט יָד אֶל יָדִית הַחֵרוּם

וְלִמְשֹׁךְ אוֹ לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת הַ

נּוֹרָאוֹת שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל לְשַׁעֵר

אוֹתָן. בַּתַּחֲנָה בָּהּ אֵרֵד, בְּתוֹךְ

גֶּשֶׁם זִלְעָפוֹת וּבְרָקִים, הַשֶּׁלֶט שֶׁ

יְּקַדֵּם אֶת פָּנַי יִהְיֶה חֶרְפָּה