רְאֵה מַה קּוֹרֶה לַיְלָדִים

מַה שֶּׁשּׁוֹקֵעַ לָהֶם בְּתוֹךְ הָעֵינַיִם

מַה שֶּׁרָאוּּ בְּנֵי הַשֶּׁבַע

בְּאַדְמַת אַהֲבָה מְשֻׁגַּעַת

מִתַּחַת שֶׁמֶשׁ סְמוּקַת לְחָיַיִם.

תִּרְאֶה אֶת הַצֶּדֶק כֵּיצַד הוּא עָשׂוּי

מִפְּסוּקֵי אֱלֹהִים אַדִּירִים שֶׁל שְׁנֵי הַצְּדָדִים

נִזְכַּרְתִּי שֶׁהָיִיתִי חַיָּל מְיַחֵל לִהְיוֹת בֶּן בְּלִי אֶרֶץ

בֶּן בְּלִי מוֹרֶשֶׁת, בֶּן בְּלִי תַּרְבּוּת וְקִדְמָה.

אֵיךְ אַחַר כָּךְ גַּם יְלָדַי נֶחְבְּאוּ כָּמוֹנִי

בַּבַּיִת לְיַד הַקִּירוֹת

לֹא יָדְעוּ שֶׁגַּם פִּי כְּבָר יָבֵשׁ

וְכִמְעַט וְיָרְדוּ לִי מֵי הָרַגְלַיִם

וְאֵין שׁוּרָה לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר

וְאֵין עֵינַיִם לַעֲקֹר מִזִּכָּרוֹן

וְאֵין שִׁיר פּוֹלִיטִי שֶׁאֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ בֶּכִי מִבִּפְנִים

וְאֵין בֶּכִי מִבִּפְנִים שֶׁאֵינוֹ

פָּתוּחַ לִהְיוֹת לְיַלְדֵי הַמָּחָר זוּג עֵינַיִם