אָהַבְתִּי הַקַּיִץ בְּכָל עִרְטוּלָיו,

בְּכָל הַשְּׂמָחוֹת שֶׁל גּוּפָה מִתְנַשֶּׁמֶת,

סַנְדָּל וְכֻתֹּנֶת, וְאוֹר וְתוּ לָאו,

וְחַמָּה מִזְרָחִית מְהַמֶּמֶת!

הָרוּחַ אֵינֶנָּה, יְחִי הַשָּׁרָב!

(הָעַלְמָה מִשּׁוּם מָה מִתְאַדֶּמֶת)

אָהַבְתִּי הַקַּיִץ, צָעִיר וְעִלּוּי

הַשּׁוֹקֵד לְקַשֵּׁט בְּנוֹת עִירִי בַּטַּיֶּלֶת.

זֶה תּוֹרוֹ שֶׁל הַתּוֹר, סוֹד כִּסּוּי וְגִלּוּי,

וּמִזּוּג שֶׁל אִוּוּי וְאִוֶּלֶת!

וּפְרִי הַחַיִּים מֵעָלֶיךְ תָּלוּי —

(הָעַלְמָה לְעֵינֵינוּ מַבְשֶׁלֶת).

אָהַבְתִּי הַקַּיִץ, יוֹמוֹ הַגָּדוֹל

שׂוֹנֵא כְּמוֹתִי לְהִמּוֹג וְלָלֶכֶת.

הוּא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ בָּרְאִי הַכָּחֹל —

סַבָּא יָם מִתְרַצֶּה לְשַׂחֵק עִם הַנֶּכֶד.

הֶחְלַטְנוּ וְדַי! לֹא לִדְרשׁ וְלִשְׁאֹל!

הַקַּיִץ אֵיתָן, חֻפְשָׁתֵנוּ נִמְשֶׁכֶת!

(הָעַלְמָה עַל כָּרְחָה מְבָרֶכֶת)

אָהַבְתִּי הַקַּיִץ, יָדוֹ הַחַמָּה

תְּצַו אַהֲבָה שֶׁאֵינֶנָּה אוֹבֶדֶת.

כִּי עָלִינוּ יָפֶה מֵחֶבְיוֹן אֲדָמָה

בִּפְרָחִים וְדָגָן — וְהָעַיִן חוֹמֶדֶת!

וְאָבוֹא בָּךְ עַלְמָה כַּיּוּבַל בַּשְּׁמָמָה —

כִּי הַקַּיִץ קוֹרֵא לָן לָלֶדֶת…