עַל חֲזֵה יָם סוֹעֵר, יָם מַכֶּה רוֹם אֶת גַּלָיו,

שָׁטָה סִירָתֵנוּ, קַלָּה כֹה וּמְהִירָה,

הַשֶּׁמֶשׁ בִּפְאַת יָם בְּדָמָיו טָבַע וַיִּתְעַלָּף –

סַעַר בָּא וָלָיְלָה – וַנַחֲזֹר חִישׁ הָעִירָה.

הַסִּירָה שָׁטָה וְהַיָּם בְּאַלְפֵי פֶה בָּהּ גּוֹעֵר,

אֲנִי וְאַתְּ בָּהּ יוֹשְׁבִים, אֵין אִישׁ אִתָּנוּ יוֹתֵר –

לֹא בַסִּירָה וְלֹא עַל כָּל הַיָּם הַסּוֹעֵר,

רַק אַתְּ וַאֲנִי כְנֶגְדֵּךְ בְּלֵב הַגַּלִּים חוֹתֵר.

הַיָּם, הוּא הִכָּה גַלָּיו וַעֲנָדָם עַטְרוֹת־כָּסֶף,

כָּמוֹנִי, כֵּן גַּם אַתְּ רָאִית אָז רֵאשִׁית סָעַר,

גַּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ – אִם כִּי מֵאַחֲרַיִךְ דֹּם יֵאָסֵף –

רָאִית בְּפָנַי נֶחְתָּם וְצַעֲרוֹ בְעֵינַי בָּעַר.