הֲיִי שָׁלוֹם עִירִי!

הֲיִי שָׁלוֹם לָעַד.

לְיַד בֵּיתִי הָעֲגָלָה מַמְתֶּנֶת כְּבָר.

שֻלַּחְתִּי מִתּוֹכֵךְ,

כַּכֶּלֶב הַנִּטְרָד,

בְּיַד אוֹיֵב אַכְזָר.

הֲיִי שָׁלוֹם, עִירִי!

קָדוֹשׁ לִי עֲפָרֵךְ הַמְּחֻלָּל;

פֹּה נִטְמְנָה אִמִּי, הָאָב נִטְמַן.

אָמַרְתִּי: עַל־יָדָם אֶשְׁכַּב –

אַךְ לֹא רָצָה כָּךְ הַגּוֹרָל:

אֵי־שָׁם מַמְתִּין לִי בּוֹר מִזְּמָן – –

אוקטובר 1940