יָשַׁב מְשׁוֹרֵר תַּחַת הָאַלּוֹן
מָה כָּתַב?
“עַל כָּל הָרְכָסִים דְּמָמָה…”?
“בַּאֲפֵר לַיְלָה גִּבְעוֹת אֵל נִסְתְּרוּ”?
“עַל כָּל הַר וָגֶבַע דְּמָמָה”?
“גַּבְנוּנֵי הָרֶכֶס שְׁרוּיִים בִּמְנוּחָה”?
“עַל פְּנֵי כָּל הַר וּשְׂנִיר דְּמָמָה”?
פִּתְאוֹם
“קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים”:
מַגַּפַּיִם! נִשְׁתַּנָּה שֵׁם הַמָּקוֹם.
פִּתְאוֹם
“מַלְאֲכֵי עָשָׁן צוֹעֲדִים בְּרָאשֵׁי אִילָנוֹת”.
פִּתְאוֹם
“קוֹל נִעְנוּעַ עֲנָפִים גְּבוֹהִים”.
כָּל הַיַּעַר נֶעֱלַם?
רַק הָאַלּוֹן שֶׁל גֵּתֶּה שָׂרוּף,
גַּלְעֵד, בְּלֵב
בּוּכֶנְוַאלְד.
