יְהוּדִי יוֹצֵא בְּיוֹם פָּנוּי שׁוֹטֵט בַּיַּעַר,

בַּאֲפָר שָׁקֵט לְהִתְבּוֹדֵד, נַפְשׁוֹ בּוֹ יַעַר.

וּבַשְׁבִיל, יַפְסִיעַ בּוֹ, עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה:

כִּגְדוּד בַּסָּךְ יוֹצְאוֹת חוֹצֵץ פָּרוֹת־מֹשֶׁה־רַבֵּנוּ,

וּבְרֹאשָׁן, מְצֻיְּצֵי־כָּנָף וּמְרֻבֵּי־תִּפְאֶרֶת,

כְּפָרָשִׁים מְגֻנְדָּרִים שַׁיֶּרֶת פַּרְפָּרִים נוֹהֶרֶת.

מֵאַחַר שֶׁהֵם עָפִים כָּאן – יְהַרְהֵר – הַשְּׁבִיל שְׁבִילָם הוּא,

וּבַיַּעַר – הֵן לַהֵלֶךְ מֶרְחָבִים שֶׁלֹּא יִתַּמּוּ.

וּזְהוֹרִית הַשֶּׁמֶשׁ עַל עֵצִים כָּאן מְגַחְלֶלֶת,

הִיא תּוֹרֶה הַדֶּרֶךְ, תּוֹבִילְךָ הַבַּיְתָה עַד לַדֶּלֶת.

אַךְ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, הֵם לוֹ חוֹצִים הָאֹרַח,

כִּבְמִתְכַּוֵּן שֻׁלְּחוּ, מְצֻוִּים עַל־פִּי הַכֹּרַח.

וְתוֹהֶה הוּא: מִמָּתַי מִנְהַג הַיַּעַר הוּא כְּאִלּוּ

לְהַקְבִּיל אָדָם חָדָשׁ בְּפַמַּלְיָא וּבִדְחִילוּ?

אַךְ מוֹרֵי־הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו מְרַפְרְפִים שַׁיֶּרֶת,

מוֹלִיכִים אוֹתוֹ אֱלֵי־שָׂדֶה, בּוֹ דְגָנִיּוֹת עֲתֶרֶת.

פֶּרַח בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הוּא מְמוֹלֵל וְעֵינָיו יָתוּרוּ:

גְּבִיעַ־צְחוֹר, עֲלֵי־קְטִיפָה צְהֻבִּים עָטוּר הוּא.

הַגָּבִיעַ – מַחֲנֶה שֶׁל אַבְקָנִים מִצְּחוֹר יַצְחִירוּ,

זֶה עַל זֶה הֵם מִתְרַפְּקִים, בְּטוּרִים יַעֲטִירוּ –

וְהַכֹּל עוֹמֵד עֲלֵי עַמּוּד יָרֹק וְדָק אֶל עָל יַגְבִּיהַּ,

מִן הָאֲדָמָה פַּרְנָסָתָם יָבִיא הוּא.

מִי הֵם הַיְּחִידִים, ‘פְּרָחִים’ זֶה שְׁמָם בְּפִינוּ?

וַהֲרֵי כָּל פְּרָט רַבִּים הוּא, לְהִתְלַכֵּד יַחְדָּו הֵהִינוּ.

כָּל אֶחָד הֲרֵיהוּ סְכוּמָם שֶׁל אֲבָרָיו כֻּלָּם,

וּסְכוּם כָּל הַסְּכוּמִים הוֹיָה שֵׁנִית יָחִיד גָּדוֹל: יָחִיד־עוֹלָם –

אֶחָד וְכֹל מְקֻשָּׁרִים כֹּה, זֶה אֶל זֶה נִדְבָּקוּ,

שֶׁהַכֹּל שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא, וְאַף אֶחָד לֹא מְנֻתָּק הוּא.

בֵּין הָעֲשָׂבִים – יִרְאֶה – עוֹמֵד סְנָאִי, בּוֹ יִתְבּוֹנֵן הוּא,

וּבְלִבּוֹ יֹאמַר: הַפַּרְפָּרִים, אֶת צְעָדָיו כּוֹנֵנוּ,

הֵם שִׁלְּחוּ אֶת הַסְּנָאִי בּוֹ, לְנַסּוֹתוֹ עוֹד פַּעַם.

אֶעֱשֶׂה תְּשוֹבָה בְּעוֹד מוֹעֵד – יֹאמַר – כִּי נַפְשִׁי יוֹדַעַת:

בְּנֵי־הַיְּקוּם אֲנַחְנוּ, וְכֻלָּנוּ נַעֲלִים בַּיַּחְסָנִים,

וְכֻלָּנוּ, כָּל אֶחָד, רָאוּי הוּא לְקַבָּלַת־פָּנִים –

לִכְבוֹדְךָ אָקוּמָה בְּבִרְכַּת בָּרוּךְ־הַבָּא נִלְבֶּבֶת,

וְכֵן גַּם אֶעֱשֵׂה לַצְּפַרְדֵּעַ, לַשָּׁפָן וְלָאַרְנֶבֶת.

הַסְּנָאִי מוֹדֶה – וּקְפָץ בֵּין הָעֵצִים אוֹתוֹ יַחְבִּיאוּ.

אַחֲרָיו יָתוּר הַיְּהודִי, וּפִיו אֶל הָאַלוֹן יַבִּיעַ:

– אֵין עִנְיָן כְּלָל עִם הַנַּתְרָנִים הַפְלֵג בַּחֲקִירָה

עַל אַחְוַת־בְּרוּאִים, עַל אַחְדּוּת שֶׁבַּיְצִירָה.

אַךְ אַתָּה, רַבִּי אַלּוֹן, עַתִּיק־יוֹמִין, רַב־שֹׁרֶשׁ וְאֵיתַן־הָרוּחַ,

אֶת הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר בִּקְלִפָּתְךָ חַקּוֹת עֲלֵי לוּחַ.

הֵן יָדַעְתָּ אֶת ‘הַזֹּהַר’: כָּל עֵשֶׂב צִיץ וָשִׂיחַ

מְמֻנֶּה עָלָיו כּוֹכָב, וְעֵינוֹ עָלָיו תַּשְׁגִּיחַ,

וּלְפִי שֶׁמְּמֻנֶּה לָהּ לְכָל נֶפֶשׁ, הֲרֵינוּ מְקֻשָּׁרִים בְּיַחַד

עִם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מֵעָל, עִם אֲדָמָה וּנְשִׁימָה מִתַּחַת.

וְאִם הָיָה זֶה חֶלְקְךָ כֹּה הִדָּבֵק בָּאֲדָמָה אֵין־נִיעַ –

לִקְרָאתְךָ, רַבִּי אַלּוֹן, אֲנִי פּוֹסֵעַ, בַּעַדְךָ וּבַעֲדִי אַפְסִיעַ.

וּבְעוֹדוֹ דוֹבֵר,לְפֶתַע, מַחַט בְּשְׂפָתוֹ נִתְקַעַת,

וּלְפָנָיו – צִרְעָה מְזַמְזְמָה בַּהֲנָאַת־מִרְשַׁעַת.

אָז יֹאמַר לָהּ: לִמְזִמָּתֵךְ הַלֵּיצָנִית יָרַדְתִּי, הַמְזַמְזֶמֶת,

לְהַזְכִּיר לִי בָּאת, כִּי לֹא כָּלְתָה שִׂנְאָה, כִּי הַרִשְׁעָה קַיֶּמֶת.

מְקַבֵּל אֲנִי גַּם הָרִשְׁעוּת, לוּ תִּצְרְבִינִי וְתַרְעִילִי, –

כְּדַאי בָּעוֹלָם לִהְיוֹת, אִתָּךְ יַחְדָּו אֲפִלוּ.

הַפְּרָחִים בַּצֹהַב וּבַצְחוֹר, נְשִׁימָתָם עוֹלָה צוֹנֶנֶת.

וְכָל עֲלֵה־קְטִיפָה לְצֶרֶב־הַתְּפִיחוּת – כּיָּד חוֹנֶנֶת.

וּמַחֲנֶה דְרוֹרִים, כְּ’ֶחֶדר' יְלָדִים, בְּהִקָּרֵא לוֹ דְרוֹר אֵין דַּי,

יִנָּשֵׂא בִּצְוִיץ אֶל עָל: כְּדַאי, כְּדַאי, כְּדַאי…