אַתָּה עוֹד צָעִיר – קוֹבֶלֶת הָאֵם –
וּרְאֵה, בִּשְׂעָרְךָ לֹבֶן־כֶּסֶף הוּטַל.
– כְּלוּם, אִמָּא, אֶפְשָׁר עִם הָעָם, שְׁנוֹת אֶלֶף גִּילוֹ,
הֱיוֹת בֶּן־תִּשְׁחֹרֶת רֹאש מָלֵא טַל?
הָאִשָּׁה לֹא תַּרְפֶּה: אוֹנְךָ מְרֻפָּט,
מִצְחֲךָ – קְמָטִים חֲפָרוּהוּ, חָפוֹר וְחָרוֹשׁ!
– הָאֹשֶׁר נָתִיב יְפַלֵּס בְּמִצְחִי,
וְאַתְּ הֵן תֵּדְעִי: שְׂכָרוֹ הוּא נָקַב – וְיִדְרֹש!
הַיְּלָדִים חוֹנְנִים: גַּעְגּוּעֵינוּ אֵלֶיךָ.
לֹא תִּרְאֶה צַעֲרֵנוּ, רַחוּמֵנוּ הָאָב.
– אַף לִבִּי, יְלָדַי־זַאֲטוּטַי, אֲלֵיכֶם.
אְלֹהִים יְנַחֵם אֶת כֻּלָּנוּ. רַבִּים תַּנְחוּמָיו.