לֹא גַּג, לֹא קִיר – וּמִפְתָּנִים יוֹחִילוּ,

רַגְלַי נֶעֱצָרוֹת – לָבוֹא מְזֻמָּנוֹת.

דְּלָתוֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתִי, אוֹתִי יוֹבִילוּ:

דְּלָתוֹת שֶׁל סְתָו־בְּחָרְפִּיּוּת מְוֻלָּנוֹת.

הָאַהֲבָה פֹּה עִרְסְלָה בְּרֹך הָעֶרֶשׂ,

בְּקָתוֹת רַבּוֹת – דּוּמָם תִּמֵּר פֹּה עֲשָׁנָן.

הַאִם נֶחְלַץ מֶבָּט מִפֹּה, פְּלֵטֶה־נִשְׁאֶרֶת,

הַעוֹד אֵי־שָׁם יְשַׂחֲקוּ כֹּחוֹת־מִכָּאן?

מַה בֶּצַע לִי בְּזוֹ זַכּוּת הַמְֻצֶּלֶלת

נוֹטְפָה בֶּחֳרָבוֹּת, בַּחֲרַכִים הָאַפְלוּלִים,

וּמַה זּוֹרְעִי (אֶחָד לְעֶת־עַתָּה) – הָרוּחַ הַהוֹלֶלֶת –

יִזְרֶה מֵאַזְכָּרוֹת־הָאֲבֵלִים – –