מֵהַפְּרַאזְ’סְקָה בְּרַאנָה, וּבְיֶתֶר דִּיּוּק

מִמָּלוֹן פָּרִיס בְּקִרְבַת הַפְּרַאזְ’סְקָה בְּרַאנָה

הָלַכְנוּ לְכִכַּר הָעִיר הָעַתִּיקָה.

מִכִּכַּר הָעִיר הָעַתִּיקָה הָלַכְנוּ

אֶל מָלוֹן פָּרִיס.

אָכַלְנוּ אֲרוּחַת בֹּקֶר דְּשֵׁנָה.

יוֹסְל הִתְגָּרָה בִּי: הוֹ כַּמָּה אַתָּה אוֹכֵל!

גַּם הוּא גָּמַר חֲצִי עוֹף בִּגְרִיל

בַּעֲמִידָה, בַּצָּהֳרַיִם, בְּאֶצְבָּעוֹת שְׁמֵנוֹת, בְּכִכַּר הָעִיר הָעַתִּיקָה.

הָיוּ שָׁם כִּרְכָּרוֹת עַל גַּלְגַּלֵי גּוּמִי.

הָעֶגְלוֹנִים חָבְשׁוּ מִגְבָּע, הָעֶגְלוֹנִיּוֹת כּוֹבַע קָשׁוּחַ.

אֶת כְּנֵסִיַּת טִין שִׁפְּצוּ. אֶל תּוֹךְ הָאָבָק עַל סַפְסָלֶיהָ

צִיֵּר יוֹסְל שְׁנַיִם מִתַּפּוּחָיו.

הַאִם שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁעוֹן הָעִירִיָּה?

הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת שְׁעוֹן הָעִירִיָּה

עַל דְּמֻיּוֹתָיו, עַל הַמָּוֶת הַמּוֹרֶה אֶת הַזְּמַן

כָּל שָׁעָה שְׁלֵמָה, עַל הַתַּיָּרִים לָרֹב, עַל פִּיּוֹתֵיהֶם

הַפְּעוּרִים, עַל הַקּוֹלוֹת הַזָּרִים. הַאִם שָׁכַחְתִּי

אֶת אַרְמוֹן קִינְסְקִי? הֲלֹא אִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת

אַרְמוֹן קִינְסְקִי, בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע הָיְתָה חֲנוּתוֹ

שֶׁל קַפְקָא הָאָב, בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה כִּתַּת הַתִּיכוֹן

שֶׁל קַפְקָא הַבֵּן. “טְפָרִים לָהּ לָאִמָּא’לֶה הַזֹּאת”, אָמַר.

לֹא רָאִיתִי אוֹתָם, לֹא רָאִיתִי אֶלָּא

מַה יָפָה הִיא, פְּרָאג.

הָיָה סְתָו, אוֹר רַךְ, הַבְּרִיּוֹת

כְּבָר לֹא אוֹ עוֹד לֹא רַבִּים מִדַּי, הֵאִירוּ פָּנִים.

קָנִיתִי נַקָּר עָשׂוּי עֵץ שֶׁיּוֹדֵעַ לָרֶדֶת עַל חוּט בַּרְזֶל

אַף פַּעַם לֹא לַעֲלוֹת, עַל גֶּשֶׁר קַרְל.

הַגַּלִּים שִׂחֲקוּ עִם עֵינֵי אוֹדְרִי.

הַמַּאלָה סְטְרָאנָה ‘שִׁיר מִיָּמִים עָבָרוּ’

אָמְרָה גָּלִילָה: מִנַּיִן יָדְעָה? גָּלִילָה תּוֹאֶמֶת פְּרַאג

מַה דַּעְתְּךָ, אָמַר יוֹסְל. שְׁטוּיוֹת,

אָמַרְתִּי, מַה פִּתְאוֹם. בְּאַרְמוֹן וַלְדְשְׁטַין

שָׁמַעְנוּ מוּזִיקָה.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ יוֹם בְּלִי חֲרָטָה.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ בְּאֵר עַתִּיקָה מְלֵאָה מַיִם חַיִּים.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיכוֹת לְהְרַאדְשָׁנִי.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ דִּמְעָה בְּלִי מֶלַח.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ דֶּלֶת נִפְתַּחַת.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים בְּטֶרֶם הָפַךְ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר.

פְּרָאג יָפָה כְּמוֹ הָרוּחַ בְּנוֹפֵי הָעֵצִים.

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ פָּנָס רְחוֹב בַּגֶּשֶׁם.

פְּרָאג יָפָה כְּמוֹ סְתִירַת “מַה שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל לְדַבֵּר עָלָיו עָלֶיךְ לִשְׁתֹּק.”

פְּרַאג יָפָה כְּמוֹ שֵׁנָה עֵרָה.

כְּלוּם קַיָּם דָּבָר כָּזֶה: שֵׁנָה עֵרָה?

לָמָּה שֶׁלֹא יִהְיֶה קַיָּם דָּבָר כְּמוֹ שֵׁנָה עֵרָה?