עֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה הֶעָנָן הָאָפֹר־מֵאָפֹר, הַמָּרוּחַ

מֵעַל פַּס דַּק צִבְעוֹנִי שֶׁל חַיִּים

תָּלוּי עַל קִיר צְדָדִי.

יוֹם יוֹם רָאִיתִי אוֹתוֹ וְלֹא רָאִיתִי, בְּזָוִית הָעַיִן.

עַכְשָׁו הוּא מֵעַל שֻׁלְחַן הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי.

קְצָת אָדֹם, כָּחֹל, חֲלָלִים לְבָנִים, לְמַטָּה

שׁוּרַת סִפְרֵי הִסְטוֹרְיָה, הַנְיָּר הָרֵיק, קַפְקָא;

"כָּל אוֹתָם מְשָׁלִים לֹא בָּאוּ לוֹמַר אֶלָּא זאת:

שֶׁהַבִּלְתִּי־נִתְפָּשׂ בִּלְתִּי נִתְפָּשׁ הוּא

וְזֹאת יָדַעְנוּ. וְאִלּו הַדְּבָרִים שֶׁאָנוּ טוֹרְחִים בָּהֶם יוֹם־יוֹם –

הֲרֵי זֶה עִנְיָן אַחֵר."

אֲפִלּוּ אֵינֶנִּי מַשְׁפִּיל רֹאשׁ

אֵינֶנִּי כּוֹבֵשׁ עֵינַי

תְּהוֹם אָטוּם, אִטִּי

אַט אַט יוֹרֵד וּמְכַסֶּה אוֹתִי.

צוֹצֶלֶת חוֹצָה אֶת חַלּוֹנִי

וַאֲנִי אוֹמֵר צוֹצֶלֶת חוֹצָה אֶת חַלּוֹנִי.

הַצָּדִי בְּרַק לַהַב. מוּזָר

לַמִּלִּים יֵשׁ צְלִיל

וַהֲלֹא הָאֵלֶם יוֹשֵׁב בִּגְרוֹנָן.

הָאוֹר שֶׁחָדַר אֶל אֲפֵלַת הַחֶדֶר

שׁוּב אֵינֶנּוּ אוֹר בַּאֲפֵלַת הַחֶדֶר.

פָּנַי נֶאֱחָזוֹת בְּפָנֶיךָ

כָּאַיִל בַּסְּבַךְ

הִנְנִי הִנְנִי

קוֹלְךָ הוֹלֵךְ בְּקוֹלִי

בְּלִי קוֹל

בְּלִי אַתָּה בְּלִי אֲנִי

בְּרַק לַהַב הֶחֱשִׁיךְ, וְעִוֵּר:

בְּנִי בְּנִי