הַתַּרְנְגוֹלֶת – כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ קְטַנִּים,
הִיא פּוֹרֶשֶׂת עֲלֵיהֶם כְּנָפֶיהָ, מְחַמֶּמֶת אוֹתָם
וְעוֹדֶרֶת לִפְנֵיהֶם בֶּעָפָר, שֶׁיִּמְצְאוּ מַה לְּלַקֵּט.
כְּשֶׁהֵם גְּדֵלִים – אִם אֶפְרוֹחַ בָּא אֵלֶיהָ,
הִיא מְגָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, מְנַקֶּרֶת בְּרֹאשׁוֹ
וּכְמוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ:
"לֵךְ, בְּנִי, וְהִתְפַּרְנֵס בְּכֹחַ עַצְמְךָ
וְהִתְחַמֵּם בְּנוֹצוֹתֶיךָ שֶׁלְּךָ!"
[וַיִּקְרָא רַבָּה כה]