עַל הַבְּאֵר הַסְּתוּמָה שֶׁבַּגַּן אָז יָשַׁבְנוּ,

אַתְּ וַאֲנִי.

גָּדַלְנוּ מְאֹד. בַּשָּׁעָה כֹּה שָׂגַבְנוּ.

וְאֵיךְ? — לֹא יָדַעְנוּ, לֹא אַתְּ, לֹא אֲנִי.

בְּרֹךְ שֶׁל קְטִיפָה הֻקַּף הָעוֹלָם.

הוֹדֵינוּ לְמִי. בְּחֶסֶד הַדְּמִי.

“דְּבָרֶיךָ רַכִּים מִקְּטִיפָה וּמֵעֶרֶב” —

זֶה פִּיךְ הֵעִיד בִּי, לֹא יָדַעְתִּי אֲנִי.

דְּבָרִים לֹא אָמַרְתִּי — רַק קוֹל קָרָא בִּי

מִן הַבְּאֵר הַסְּתוּמָה.

דִּמְמָתֵךְ לִי הֶחֱזִירָה הֵדִים אֲלָפִים,

כְּאֶל יַעַר הִקְשַׁבְנוּ, גַּם אַתְּ, גַּם אֲנִי.

עָבְרוּ רְגָעַי, חָלְפוּ עַל פָּנַיִךְ:

אִילָן אַתְּ צוֹפָה בִּי, אֲנִי — הַנָּהָר.

יָפִית, הַשְּׁתוּלָה. זַכִּים רְגָעַי;

נְתִיבָם לֹא נֵדַע, לֹא אַתְּ, לֹא אֲנִי.

הָיָה הַגַּן הַקָּטָן בֵּית-מִקְדָּשׁ שֶׁנֵּעוֹר.

אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בּוֹ, אֵלֵינוּ קָרֵב.

אֱמוּנִים לֹא נִשְׁבַּעְנוּ, בְּרִית לֹא כָּרַתְנוּ —

וּנְכַהֵן לוֹ בַּקּדֶשׁ, גַּם אַתְּ, גַּם אֲנִי — —

חשון תש"ב