אָז הָיִינוּ קְטַנִּים
וְיָדַעְנוּ לַחֲלֹם
כְּרוּחַ דָּרוֹם
הַנּוֹשֵׂאת בִּכְנָפֶיהָ
פְּרָחִים וּדְגָנִים
וְסִיעוֹת צִפֳּרִים.
לָתוּר אֶת הָאָרֶץ חָלַמְנוּ
וּמֶרֶד לְהַצִּית זָמַמְנוּ
אַחֲרֵינוּ
עַד יָשִׁירוּ הַחַיִּים שִׁירִים
בְּקוֹל הָעוֹלֶה מִגְּרוֹנֵינוּ.
אָז הָיִינוּ קְטַנִּים
וְעַתָּה בָּגַרְנוּ.
בְּנֵי תְשַׁע־עֶשְׂרֵה אֲנַחְנוּ…
נָבְלוּ הַפְּרָחִים.
נִקְצְרוּ הַדְּגָנִים.
אַיָּן הַצִּפֳּרִים?
הָאָבִיב חֲלוֹם בְּיֶרַח מַאי,
וְלַחֲלֹם אֵין לָנוּ פְּנַאי.
בְּלִבֵּנוּ לֹא נִצַּת הַמֶּרֶד,
אַךְ אָנוּ לָלֶכֶת נוֹסִיפָה בַּדֶּרֶךְ.
וְהַחַיִּים יָשִׁירוּ אַחֲרֵינוּ
גַּם בְּלִי הַקּוֹל הָעוֹלֶה מִגְּרוֹנֵינוּ.