חֲפֵצָה אַתְּ לָדַעַת, מַדּוּעַ לִבִּי זוֹעֵף עָלַיִךְ הַיּוֹם. אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי לֹא נָקֵל לָךְ הַדָּבָר כָּל-כָּךְ לְהָבִין אֶת זֹאת, כְּכָל אֲשֶׁר יֵקַל לִי לְבָאֵר לָךְ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר; כִּי בְּעֵינַי הִנָּךְ הַדֻּגְמָא הַיּוֹתֵר יָפָה, חוֹתַם-הַתָּכְנִית הַיּוֹתֵר נִפְלָאָה שֶׁל לֵב-אִשָּׁה-אֵין-חֵקֶר בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
יַחַד בִּלִּינוּ יוֹם תָּמִים, יוֹם אָרֹךְ, וַיְהִי בְּעֵינַי כִּרְגָעִים אֲחָדִים. הִבְטַחְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, כִּי כָּל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְהָגוּת רוּחֵנוּ תִּהְיֶינָה מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה מְשֻׁתָּפוֹת וְדוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ, וְהָיִינוּ יַחַד לִנְשָׁמָה אַחַת – חֲלוֹם שֶׁחָלְמוּ וְשֶׁחוֹלְמִים כָּל בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם, וְרַק שֶׁאֵין בָּהֶם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבָר רָאָה כָּזֶה בְּהָקִיץ וּבְפֹעַל.
לִפְנוֹת עֶרֶב עַיְפָה נַפְשֵׁךְ מְעַט וַתֹּאמְרִי לִנָּפֵשׁ לִפְנֵי בֵּית-מִשְׁתֶּה קַהְוָה חָדָשׁ, אֲשֶׁר הוּקַם זֶה עַתָּה בְּפִנַּת שְׂדֵרַת-טִיּוּל חֲדָשָׁה, וְלַמְרוֹת עֲרֵמוֹת שְׁיָרֵי בִּנְיָן אֲשֶׁר הָיוּ צְבוּרִים וּפְזוּרִים פֹּה וָשָׁם, כְּבָר הִצְטַיֵּן הַבַּיִת בִּגְאוֹנוֹ הַנֶּהְדָּר, כְּמִתְפָּאֵר עַל הוֹד יָפְיוֹ הָעוֹמֵד לְהִשְׁתַּלֵּם, פְּנֵי הַבַּיִת נָהֲרוּ. מְאוֹר הַגַּז שָׁפַךְ נַחַל אוֹרָה עַל פְּנֵי לֹבֶן הַקִּירוֹת, עַל חֶלַקַת הָאַסְפַּקְלַרְיוֹת הַמַּבְרִיקוֹת, עַל זְהַב הַכַּרְכֻּבִּים, עַל פְּנֵי הַנִימְפוֹת וְהָאֱלִילוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת עַל רֹאשָׁן פֵּרוֹת, לְבִיבוֹת וּצְלִי בָּשָׂר, עַל פְּנֵי שָׂרֵי הַמַּשְׁקִים וֶאֱלִילוֹת הַיַּיִן הַמַּקְרִיבוֹת עַל כַּפֵּיהֶן גְּבִיעֵי חֶמֶד מְלֵאֵי עָסִיס אוֹ מִגְדְּלֵי קֶרַח שֶׁל צוּקָר הַלּוֹקֵחַ עֵינַיִם בִּשְׁלַל צְבָעָיו הַנֶּחְמָדִים – בְּמִלָּה אַחַת: כָּל סִפּוּרֵי הַתּוֹלָדָה וְהַמִּיתוֹלוֹגְיָה הָעָמְדוּ פֹּה אַךְ לְשַׁמֵּשׁ אֶת תַּאֲוַת הַיֵּצֶר, חֶמְדַת הַתַּעֲנוּגִים וּרְאוֹת בְּטִיבָהּ.
אֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אֶל אַחַד הַשֻּׁלְחָנוֹת, וּבַחוּץ מִמּוּלֵּנוּ נִצַּב עַל עָמְדוֹ אִישׁ פָּשׁוּט וְדַל כְּבֵן אַרְבָּעִים. פָּנָיו הֵפִיקוּ עֲיֵפוּת וּבִזְקָנוֹ זָרְקָה שֵׂיבָה. בְּיָדוֹ הָאַחַת הֶחֱזִיק בְּנַעַר קָטָן וְעַל כַּפּוֹ הַשֵּׁנִית נָשָׂא בְּרִיָּה קְטַנָּה, אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד לָלֶכֶת. הוּא מִלֵּא מְקוֹם אוֹמֶנֶת, וְיָצָא עִם יְלָדָיו לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁאֹף רוּחַ עֶרֶב. שְׁלָשְׁתָּם הָיוּ עֲטוּפִים סְחָבוֹת. שְׁלֹשֶׁת הַפָּנִים הֵפִיקוּ כֹּבֶד-רֹאשׁ וּתְמִימוּת עֲמֻקָּה בִּלְתִּי שְׁכִיחָה, וְשֵׁשׁ הָעֵינַיִם הִבִּיטוּ אֵל בֵּית הַקַּהְוָה הֶחָדָשׁ עִם רֶגֶשׁ תִּמָּהוֹן אֶחָד וְגָדוֹל, אֲשֶׁר הִשְׁתַּנָּה וְהִתְבַּטֵּא אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵהֵם לְפִי שִׁנּוּיֵי שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם וּמַדְרֵגַת הַשַּׂגָתָם.
עֵינֵי הָאָב אַמְרוּ: “מַה יָּפֶה! מַה נֶּהְדָּר! אֵין זֹאת כִּי אִם כָּל חֵיל הַעֲנִיִּים, כַּסְפָּם וּזְהָבָם, נִצְבְּרוּ הֵנָּה לְשַׁפֵּר אֶת הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה.” – עֵינֵי הַנַּעַר הַקָּטָן הִבִּיעוּ:“מַה נֶּחְמָד! מַה נָּאֶה! וְאוּלָם זֶה בַּיִת שֶׁבּוֹ נִכְנָסִים רַק אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ.” – עֵינֵי הַבְּרִיָּה הַקְּטַנָּה הָיוּ כְּמֻכּוֹת סַנְּוֵרִים מִשִּׁפְעַת הָאוֹר וְקֶסֶם הַיֹּפִי, וְלֹא יָכְלוּ לְבַטֵּא אַחֶרֶת זוּלַת חֶדְוָה נִדְהֲמָה וַעֲלִיצוּת עֲמֻקָּה עִוֶּרֶת.
הַמְּשׁוֹרְרִים אוֹמְרִים: הָאֹשֶׁר וְהַנַּחַת עוֹשִׂים אֶת הַלֵּב רַךְ וְעָדִין וְאֶת הַנֶּפֶשׁ טוֹבָה וְנוֹחָה. הַשִּׁירָה הַזֹּאת צָדְקָה בַּנֶּשֶׁף הַהוּא בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְנַפְשִׁי. עֵינֵי הָעֲנִיִּים הָהֵם לֹא רַק נָגְעוּ עַד נַפְשִׁי, כִּי אִם בֹּשְׁתִּי בְּקִרְבִּי לְמַרְאֵה הַצִּנְצָנוֹת וְהַבַּקְבּוּקִים אֲשֶׁר הֻגְּשׁוּ לְפָנֵינוּ וַאֲשֶׁר הָיוּ גְּדוֹלִים מִשִּׁעוּר צִמְאוֹנֵנוּ. הֲעִיפוֹתִי עֵינַי עַל עֵינַיִךְ, אֲהוּבָתִי, לִקְרֹא בָּהֶם מֵהִרְהוּרֵי לִבִּי: חָדַרְתִּי עָמֹק עָמֹק אֶל עֵינַיִךְ הַיָּפוֹת, שֶׁכַּמָּה הֵן נְעִימוֹת וִירַקְרַקּוֹת, וְהֵן הִגִּידוּ לִי בָּרֶגַע הַהוּא: “הַבְּרִיּוֹת הַנִּצָּבוֹת שָׁם הָיוּ עָלַי לְמַשָּׂא עִם עֵינֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת וְהַפְּתוּחוֹת מְאֹד! הַתּוּכַל לְבַקֵּשׁ אֶת אֲדוֹנֵי-הַבַּיִת לְהַרְחִיקָם מִזֶּה?”
הוֹי מַה קָּשֶׁה הַדָּבָר לְהָבִין אֶחָד אֵת מִשְׁנֵהוּ, מַלְאָכִי הַיָּקָר, וּמַה קָּשֶׁה מַעֲבַר-הָרַעְיוֹן בֵּין שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת, וַאֲפִלּוּ בֵּין נְפָשׁוֹת הָאוֹהֲבוֹת זוֹ אֶת זוֹ!