שׁוּם דָּבָר שׁוּב אֵינֶנּוּ מַה שֶּׁהָיָה.

הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל הִצְהִיב כֻּלּוֹ.

הַשֵּׁנָה קְטוּעָה. הַדִּבּוּר מְהֻסָּס.

הַאִם הַנְּשָׁמָה עוֹד מַכִּירָה בַּנֶּפֶשׁ?

אַתָּה שֶׁהָלַכְתָּ לְבֵית־הַסֵּפֶר בִּרְחוֹב טוֹלְסְטוֹי

הֲלֹא אֵינְךָ מִי שֶׁיּוֹשֵׁב כָּאן וּמְנַסֶּה לִכְתֹּב דְּבַר־מָה?

אִם תֹּאמַר: אֵינֶנִּי זוֹכֵר, מִי הָאוֹמֵר?

הַשֵּׁמוֹת שֶׁפַּעַם יָדַעְתָּ אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם

מִתְפּוֹגְגִים כְּמוֹ עָשָׁן.

מַה מְּתוּקוֹת הָיוּ הָאַשְׁלָיוֹת בַּגֹּרֶן, וְלֹא יָדַעְתָּ

עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ.

הַאִם הַשָּׁמַיִם הֲבוּלִים וּמְלֵאֵי עַרְפִּיחַ, הַאִם הָעֵינַיִם?

שׁוּם דָּבָר שׁוּב אֵינֶנּוּ מַה שֶּׁהָיָה. “קַח אוֹתִי, קְרַע אוֹתִי”

נִשְׁמָע כְּמוֹ פִּרְסֹמֶת.

וְלָמָּה אָמַר הַצָּרְפָתִי הַהוּא: “אֲנִי חוֹשֵׁב, עַל־כֵּן אֲנִי קַיָּם”?

גַּם בְּיָוָן הַקְדוּמָה חָלְמוּ עַל דּוֹר הַזָּהָב שֶׁהָיֹה הָיָה, וְהַתַּנַ"ךְ נִזְכָּר

בַּנְפִילִים.

אֲבָל מָה הָיִינוּ עוֹשִׂים אִלְמָלֵא הִשְׁתַּנּוּ הַדְּבָרִים? צוֹעֲקִים

צְעָקָה רִאשׁוֹנָה בַּלֵּדָה וְלֹא חֲדֵלִים? יוֹשְׁבִים כְּמוֹ אִיּוֹב בְּמַכְאוֹבִים?

אוֹמְרִים לַבָּרָק שֶׁלֹּא יָזוּז? לָאֲהוּבָה שֶׁתִּשָּׁאֵר תָּמִיד

הַיְפֵהפִיָה הַנִּרְדֶּמֶת? יֵשׁ מִי שֶׁבֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

רוֹצֶה לִחְיוֹת לַנֶּצַח? יֵשׁ מִי אֲשֶׁר בְּלֵב שָׁלֵם רוֹצֶה

לוֹמַר שָׁלוֹם?