אֵלִי! אִם לֹא גְדוֹלָה מְנָת הַיֹּפִי —

בָּהּ אֲחוֹנֵן תֵּבֵל וְהַיְצוּרִים;

אַךְ גַּם גֹּעַל, נִבּוּל וְדִבְרֵי־דֹפִי

לֹא הֵבֵאתִי בְסַלִּי לְךָ בִּכּוּרִים.

עַל מִזְבַּח־שִׁירִי לֹא עָלִיתִי בְמַעֲלוֹת,

נִיצוֹץ קָטָן בִּי וּבוֹ עֲבַדְתִּיךָ.

וְאִם נָטִיתִי אֶל נְתִיבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת,

וְאִם שָׁגִיתִי — אִתְּךָ, אֵל, הַסְּלִיחָה!

וְאוּלַי טוֹב לִי הָיָה לָשִׂים מַחֲסוֹם לְשִׁירִי;

כִּי אִם לֹא שִׁירָה גְדוֹלָה — טוֹבָה רַק הַשְּׁתִיקָה!

אַךְ אוֹי, אַל תְּדִינֵנִי! בּוֹדֵד וַעֲרִירִי

כָּמוֹנִי — יָשִׁיר שִׁיר מֵאֲשֶׁר מוּת בַּחֲנִיקָה!

בִּמְשׁוֹרְרֵי־עוֹלָם אָמְנָם מְקוֹמִי נֶעְדָּר;

מִי אָנִי? — רוֹעֶה מְחַלֵּל בֶּחָלִילוֹ!

וְשִׁירִי זֶה חַדְגּוֹנִי כְּשִׁיר בֶּן־קֵדָר

אַךְ לִבִּי יִפְעַם בּוֹ עַל עָצְבּוֹ וְעַל גִּילוֹ!