צְמֵאָה, צְמֵאָה, הָעֲרָבָה
וּמִתְעַלְּפָה בְאוֹר־צָהֳרָיִם;
אֶל כָּל קַצְוֵי־שְׁחָקִים תַּבִּיט:
אוּלַי יַעַל עָב טְעוּן־מָיִם!
קָמְלוּ, נָבְלוּ צִיץ וָדֶשֶׁא
וַעֲגֻמָּה הַדְּגָנִיָּה;
קְנֵי־הַקָּמָה רֹאשׁ כָּפָפוּ,
סָבְלוּ עָנְיָם בַּדֻּמִּיָּה.
וְהַזָּמִיר — נֶאֱלַם שִׁירוֹ
בְּצֵל הַחֹרְשָׁה הָאֲבֵלָה;
אָבֹל תֶּאֱבַל הָעֲרָבָה,
עַל תִּפְאַרְתָּה כִּי נָבֵלָה.
רַק פַּרְפָּרִים וְצִפֳּרִים
רוֹקְדִים סוֹבְבִים בְּמָחוֹל
לִקְרַאת שֶׁמֶשׁ שׁוֹפֵךְ אַרְצָה
זִרְמֵי־אֵשׁ מִשַּׁחַק כָּחֹל!