חֹרְשָׁה יֶשׁ־לָהּ לָעֲרָבָה —

בְּלוֹרִית קְטַנָּה לְרֹאשׁ קֵרֵחַ —

מִדֵּי עֶרֶב יָבֹא שָׁמָּה

מִמֶּרְחַקֵּי רָז אוֹרֵחַ.

לָבָן הוּא, כַּצֵּל יִתְהַלֵּךְ

וּבַעֲבִי הַחֹרְשָׁה יִשְׁכָּב;

מִדֵּי עֶרֶב כְּכוֹכָב נוֹפֵל,

מִבֵּין עַנְפֵי עֵצִים נִשְׁקָף —

נְקֻדַּת כֶּסֶף הַנּוֹצֶצֶת —

מִי הִיא זֹאת? הַאִם גַּחֲלִילִית?

אוֹ פֹה בָאָה לִשְׁבּוֹת שֶׁבִי

שֵׁדָה קְטַנָּה מִבְּנוֹת לִילִית?! —

לֹא יָדָעְתִּי! — אַךְ בָּעֶרֶב

חֹרְשָׁה זוֹ מִתְעַטְּפָה שְׁחוֹרִים,

וְהָרוּחוֹת חוֹזְרִים, חוֹמְקִים,

וּבְסוֹד לַחַשׁ מוֹשְׁכִים, קוֹרְאִים…

עַד הַיּוֹם עוֹד לֹא נִפְתֵּיתִי,

אַךְ מִי יֵדַע מַה יִוָּלֶד? —

הֵן כֹּה עָגוּם כֹּל מִסָּבִיב

וַאֲנִי — כֹּה זָר בֶּחָלֶד!