בַּלַּיְלָה קָם מִתַּחַת גַּלּוֹ גִבּוֹר־קְדֻמִּים

וַיֵּדֶא נָאוֹר, קַל, כְּכוֹכָב עָף וְכָבָה;

עַל סוּסוֹ טָס חִישׁ קַל, מְעֻלַּף הוֹד עֲלוּמִים

וְצִלְצוּל חַרְבּוֹ רָן בְּמֶרְחַב הָעֲרָבָה.

בַּבֹּקֶר רָמְזָה לִי עֲרָבָה: « בֹּא, עוּל־יָמִים! »

וָאֵרֶא נִטְפֵי טַל מְסַנְוְרֵי עֵינָיִם:

מִפַּחַד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֱלַם גִּבּוֹר קְדֻמִּים

וּבְחָפְזוֹ לָנוּס הִשְׁלִיךְ פְּנִינָיו לִי לַעֲדָּיִים.