עַל שָׂדוֹת רָבַץ יְגוֹן הַשְּׁקִיעָה,
עַל הַחַלּוֹנוֹת — דַּם שֶׁמֶשׁ גֹּוְעָה;
יְתוֹמָה צִפּוֹר עַל עֵץ בּוֹכִיָּה:
« הוֹי, מֵתָה, מֵתָה לִי אִמָּא טוֹבָה! »
וְהָעֲיָרָה בְאֵימָה צוֹפָה,
הִשְׂתָרְעוּ צְלָלִים כִּמְרַגְלֵי־לַיְלָה…
כָּל נֶפֶשׁ מְהַרְהֲרָה עַל סוֹפָהּ
וּלְאוֹר אֱמוּנָה בַלָּט מְטַיְלָה.