בְּצֶקֶת סַהַר־קֶסֶם זִרְמֵי־זְהָבוֹ

וְחִידוֹת־בְּרִיאָה יִפְתְּרוּ כוֹכְבֵי־לַיִל

וְרוּחַ — נִתֵּק כְּבָלָיו בְּעֵדֶן־גַּנִּים —

יִתְפָּרֵץ שׁוֹבָב, מְבֻשָּׂם, וְיִלְחַשׁ רָזִים, —

אָז נַפְשִׁי תִּכְלֶה מְאֹד אֵלַיִךְ, שְׁכִינָה,

וְתָרִיק גַּעְגּוּעֶיהָ בְּעֹז־מַנְגִּינָה.

מַה־צַּר לִי! אֵשׁ צוֹרֶבֶת לִי בִלְבָבִי.

וְקַרְנֵי־אוֹרָה לִקְצוֹת תֵּבֵל יוֹצְאוֹת.

וְאֵדַע: נִפְלָא כֹל וְחוֹתַם־יוֹצְרִי עָלָיו;

אֶת כֻּלָּם אֹהַב — יַמֵּי־אַהֲבָה בְּקִרְבִּי.

אַךְ לִבִּי צַר מֵהָכִיל יַמֵּי אַהֲבָה

וְעֵינַי טָחוּ מֵרְאוֹת שְׁכִינָה נַאֲוָה!

וּמַר לִי! רְווּי עַצֶּבֶת אֵלֵךְ קוֹדֵר:

בְּרַחַב־הָעֲתֶרֶת אָחוּשׁ לַחַץ־עָנְיִי…

וְלָמָּה חוֹמוֹת־בַּרְזֶל בֵּין יְצוּר לַחֲבֵרוֹ? —

וְלָמָּה הַשַּׁלְשֶׁלֶת לֹא טַבַּעַת אַחַת? —

וּמָתַי עִם הַשְּׁכִינָה נְהִי כֻלָּנוּ תַּמִּים —

אֲגֻדַּת־לַהַב אַחַת תַּעַל קְטֹרֶת־סַמִּים?!