חִבְּקַנִּי סָבָא לִפְנֵי מוֹתוֹ: שִׂים
בִּטְחוֹנְךָ, נִינִי, בֵּאלֹהֵי הָאָבוֹת;
וְגַם עַל פִּי הַשְּׁאוֹל — עוֹד חַי שָׁם בָּעֲרָבוֹת
אֱלֹהִים!»
הִקְשַׁבְתִּי לְמִלָּיו בִּהְיוֹתִי נִים־לֹא־נִים;
בַּחוּץ לְיַד הַחַלּוֹן בָּכְתָה סוּפָה —
וְנַפְשִׁי כְּחוֹלֶמֶת…וָאֶלְחַשׁ כְּצִפּוֹר פְּצוּעָה, טְרוּפָה:
«אֱלֹהִים!»
מֵאָז אֵינֶנִּי בוֹדֵד עוֹד בָּעוֹלָם! — אִם
פֻּרְעָנֻיּוֹת כִּפְתָנִים סְבָבוּנִי — וְנַפְשִׁי מָרָה —
אָז מִן הַמֵּצַר קוֹלִי נִשְׁמַע: «לִי בַצָּרָה
אֱלֹהִים!»
וּבַמִּלְחָמָה — עֵת כִּתְּרוּנִי צִים
וַתִּזְעַק תְּהוֹם וַתִּפְעַר קֶבֶר־לֹעָהּ —
אָז לַשָּׁמַיִם פָּנְתָה נַפְשִׁי מִן הַמְּשׁוֹאָה:
«אֱלֹהִים!»
וּבַחֲדֹר זֶרַע־שְׁאוֹל לִפְנָי־לִפְנִים,
עֵת חַיּוֹת־אָדָם טִמְּאוּ כָל הַיָּקָר:
מִתַּחַת יַד־רוֹצֵחַ נַפְשִׁי גָעֲתָה כְּבֶן־בָּקָר:
«אֱלֹהִים!»