הָיוּ הָרְגָעִים הוֹלְמִים,

וְהַצְּחוֹק מְעַוֶּה קְמָטִים

לְהַבְאִישׁ.

גָּבְהוּ אַשְׁמוֹתַי, עָצְמוּ כֹה מִמֶּךָּ,

גַּם אוֹתָם לְחַבֵּק לוּ הִשִּׂיג מַבָּטְךָ, –

וְהָיִיתָ לִי לְאִישׁ.

נִסְּרוּ חֲרָטוֹת אֵין־אוֹנִים רַק חָלָל,

בְּסוֹד הָאֲשָׁמוֹת הִתְרוֹקֵן לוֹ, דָּלָל

הַמֶּלֶל.

שְׁתִיקָה הָקְדְּשָׁה, כִּי כְאֵב בָּהּ כִהֵן,

רִגְעֲךָ סְתוּם־עַיִן בְּלֵילִי מְמָאֵן,

כִּי הוּא חשֶׁךְ… וָהֶבֶל.

הָיוּ הָרְגָעִים הוֹלְמִים,

וְהַצְּחוֹק מְעַוֶּה קְמָטִים

ולא לְהַבְאִישׁ.

לֹא הָיִיתָ עִמִּי,

לֹא הָיִיתָ הָאִישׁ.