תַּעֲלֶה, תַּעֲלֶה וְתָעִיר הַשַּׁלְהֶבֶת,

לְחֵיל יִשְׂרָאֵל וּמִבְחַר גִּבּוֹרָיו.

אַשְׁמוּרָה אַחֲרוֹנָה אֶל קִצָּהּ מִתְקָרֶבֶת –

יָרִיעַ שׁוֹפָר אֶל הַקְּרָב.

אֶל הַקְּרָב, בַּחֲנִית וּבַחֶרֶב,

יֵאָסְפוּ גִּבּוֹרִים עַל נִשְׁקָם!

אֶל הַקְּרָב, מִן הַשַּׁחַר עַד עֶרֶב,

לֹא נָשִׁיב אֶת חַרְבֵּנוּ רֵיקָם!

תַּעֲלֶה, תַּעֲלֶה בִּתְרוּעָה אֶל מוּל פְּלֶשֶׁת,

וְהַךְ אֶת דָּגוֹן וַחַמֶשֶׁת עָרָיו.

עַל אוֹיֵב נִסְתַּעֵר חִישׁ כְּחֵץ מִן הַקֶּשֶׁת –

אֱלוֹהַּ עִמָּנוּ בַּקְּרָב.