בַּיִת, אִשָּׁה, שֻׁלְחָן וָלֶחֶם,

פִנָּה עֲזוּבָה בִּשְדֵה הַפִּיּוּט.

אֵסֶל וְכַד, לָשֵׂאת עַל הַשֶּׁכֶם

מַיִם מֵעַיִן לְיֶּלֶד פָּעוּט.

יָחֵף אֶתְהַלֵּךְ בַּנְּתִיב שֶׁיָצַרְתִּי

בְּלֶכְתִּי מִדֵּי יוֹם לְאוֹתָה מְלָאכָה.

עֶרֶב הַבַּיְתָה אָבוֹאָה, וְשַׁרְתִּי

עֲתֶרֶת צְלִילִים – וְהִיא הַבְּרָכָה.

סַפְסָל לְיַד קִיר וְזֹהַר רוֹגֵעַ.

אֲרֻבָּה עֲשֵׁנָה כִּבְאוֹתָהּ אַגָּדָה.

חֲלוֹם וּפַיְטָן – וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

מִי מִשְּׁנֵיהֶם אֶת מִי בָּדָה.