עֲלֵי שָׂדֶה וָגָן יָצָא הָאָבִיב,

עַל זִיז יִפְעַת קֹדֶשׁ יִרְפַּד מִסָּבִיב,

וּלְרַגְלוֹ שָׁבוּ כָּל צִבְאוֹת עֲדָנִים,

הֲדַר עִשְׂבוֹת יָרָק וִיפִי הָרְנָנִים!

כָּרִים וַעֲמָקִים עָטְפוּ בִּירַקְרַק בָּר,

צוֹנֶה וַאֲלָפִים עָטָה כַמְּעִיל הָהָר!

לֵב כָּל אָדָם יִפְרַח, תַּעֲלוֹז כָּל נֶפֶשׁ

וּבְקֶרֶב לִבִּי אַךְ תֹּהוּ וָאֶפֶס –

חֲמַת קֹר וָחֹרֶף בּוֹ לֹא שָׁכָכָה,

עֲדֶן שֶׁמֶשׁ-מַרְפֵּא בּוֹ לֹא זָרָחָה!

גַּם לִבִּי גַם נַפְשִׁי כִּכְפוֹר סָמָרוּ

מִפַּלְגֵי מֵי עֵינַי עוֹד לֹא נִגָּרוּ –

אַךְ שָׁוְא הוֹד הָאָבִיב, כָּל תַּלְמֵי רִקְמָה

לֹא תַחַז בָּם עֵינִי אַךְ קוֹץ עִם שִׁקְמָה –

גַּם אַהֲבָתִי פָרְחָה בִּיפִי פָנֶיהָ

וּבְעוֹד אֵין פֶּרִי נֹבֶלֶת עָלֶהָ!