לֶךְ-לְךָ לָאוֹמְרִים, כִּי
הַזְּמָן יִכְלֶה וְיִתַּם –
נִסְתְּרוּ דַרְכֵי אֲדָמָה
מַתְּבוּנָתָם וְדַעְתָּם.
אוֹת לְקַחְתֶּם מִמְּאוֹרִים
יֶחְשְׁכוּ אוֹרָם וְעִתָּם,
מַה תְּשִׂימוּן עוֹד לְבַבְכֶם
לַעֲלוֹתָם אוֹ לְרִדְתָּם?
מַאֲסוּ כָל זֶה, וְתִמְהוּ
עַל יְקוּתִיאֵל אֲשֶׁר תָּם!
(1039–1040)